אני מצטטת קטע מתוך המדריך של ד"ר בדוויג (דיאטת בדוויג) לגבי הסיבות להופעת סרטן.
חלק מהאנשים שמגלים שיש להם סרטן אומרים שבעצם הם חיים חיים בריאים כל חייהם ולא מבינים למה חלו.
הסיבות להופעת סרטן יכולות להיות קשורות לסטרס, טוקסינים בסביבה, מערכת עיכול שלא פועלת כהלכה ולא מצליחה לעכל את המזון שהם צורכים ועוד. רבים מאיתנו חשופים לפרזיטים, וירוסים, פטריות, וטוקסינים רעילים אבל לא כולם יחלו בסרטן. אם נאכל נכון, ומערכת החיסון שלנו תהיה חזקה ואיתנה, הגוף יוכל להתמודד עם גורמים מזיקים אלו ולסלק אותם. מעטים האנשים שצורכים כמות מספיקה של אומגה 3 וחלבון מסולפר (שמקורם בשמן פשתן ויוגורט) שמהווה לפי ד"ר בדוויג אמצעי מעולה להלחם בסרטן.
הד"ר ממליצה לספק לגוף הרבה חמצן כי מזיקים אלו אינם יכולים להתקיים בסביבה רווית חמצן. הדיאטה שלה מספקת לגוף סביבה רווית חמצן.
מערכת החיסון שלנו נחלשת על ידי כימוטרפיה, קרינה ושוק נגרם עקב מוות במשפחה, גירושין קשים, בעיות משפחתיות, משברים כספיים וכדומה.
סיבה נוספת להתפרצות סרטן היא וורקוהוליזם (עבודה בעומס רב), במיוחד אם היא נמשכת לאורך זמן, חשיבה שלילית ופסימיות, חוסר מנוחה ותזונה לקויה. אד ספוק, חוקר סרטן בארהב, בחן למעלה מ30,000 חולי סרטן והגיע למסקנה החד משמעית שרובם חוו סטרס מוגבר בתקופה של חצי שנה ועד 3 שנים לפני אבחון המחלה.
בפוסט הקודם שלי דברתי על כוחן של מחשבות בריפוי או במחלה. חשוב לי להסביר גם כי חלק גדול מההבראה שלנו קשור גם למטפלים שלנו. העובדה שיש מישהו שאכפת לו, שנותן לך תשומת לב, קשורה ישירות להרגשה טובה יותר. הרבה מאד מטופלים אומרים לי אחרי הפגישה הראשונה שלנו, שהם כבר מרגישים יותר טוב, רק מעצם זה שספרו למישהו שאכפת לו את כל מה שמטריד אותם.
היום הרופאים יכולים לשבת עם כל מטופל כמה דקות ולא ממש מקשיבים לו, בקושי מרימים עיניים מהמקלדת. כהומאופתית אני יושבת עם המטופלים שלי כמה שעות, ובלי לחץ, ואז פתאום יוצאים דברים נפלאים, לפעמים רק מעצם השיחה המטופל מבין לפתע דברים על חייו , מעצם זה שאתה מדבר ומספר את הסיפור שלך, זה כשלעצמו חלק מהריפוי. לזה מתווספת הרמדי המדויקת והמתאימה לאדם בשלמותו, והדרך לבריאות ....קצרה הרבה יותר. תשומת הלב למטופל, חסרה היום יותר מתמיד ברפואה, אין מישהו שמקשיב לך באמת או שמאמין באמת אתה יכול להבריא ולשפר את חייך.
במחקר , לקחו שתי קבוצות של חולים שעמדו לפני ניתוח. קבוצה אחת נפגשה עם איש מקצועי אופטימי וקשוב שהבטיח שהניתוח קצר וקל ושהם לא יסבלו מכאב מיותר. הקבוצה השניה נפגשה עם מישהו נרגז, ממהר ולא סימפטי. הקבוצה שדברה עם האדם האופטימי צרכה בפועל חצי מכמות משככי הכאבים והשתחררה הביתה 2-6 ימים לפני החברים בקבוצה השניה. בעצם היו אלה אותם אנשי רפואה שקבלו הוראה להתנהג אחרת בגלל המחקר.
במחקר אחר נמצא כי, משפטים כמו...."אני לא בטוח שהטיפול יעזור" גרם לזמן החלמה איטי וארוך יותר. האמינות של המטפל, האמונה שלו בטיפול והיחס שלו משמעותיים מאד להצלחת הטיפול.
בברכת בריאות מושלמת , סנדרה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה